.png)
קהילת סיד-ישראל מורכבת מארגונים ומאנשי ונשות מקצוע במגוון תחומים הקשורים לפיתוח בינ"ל וסיוע הומניטרי. בואו נכיר את חברי הקהילה ונלמד מהעשייה שלהם ברחבי העולם.
ֿ
ד"ר בריטה בודה-שורצמן, מייסדת Gye Nyame Mobile Clinics.
כשהייתה סטודנטית לרפואה, נסעה ד"ר בריטה בודה-שורצמן, כדי לראות כיצד עובדת הרפואה באפריקה, היא הגיעה בלי כוונה לגאנה, ושם למדה עם סטודנטים גנאיים במשך שנה והתאהבה בארץ ובאנשים. לפני 17 שנה, כשהיא כירורגית ילדים, הקימה יחד עם בן זוגה לשעבר, פסיכיאטר בהכשרתו, מרפאה ניידת עבור רפואת ילדים שכוללת כירורגיה, פסיכיאטריה ותמיכה נפשית ובריאותית עבור תושבי האזורים הכפריים המרוחקים של גאנה.
הפרויקט "Gye Nyame Mobile Clinics" התחיל בקטן, בביה"ח אחד בגאנה, שם הוקמה הניידת הראשונה, וכיום, הם בדרך לביה"ח חמישי. בנוסף, הם בדרך להקמת קליניקה ניידת, שלכל אחת יש 10-12 מקומות שתיסע לטפל בקהילות המרוחקות מבתי החולים. כשהחלו, בריטה מספרת שנסעו ברכב בין הכפרים, אך עם הזמן גילו שהאנשים המקומיים בתחום הרפואי, צריכים לא מעט הכשרה, למשל, כמעט ולא היה מתקיים פולו אפ עבור המטופלים. לכן, לאט לאט הקליניקה התרחבה והחלה בפרויקטים נוספים. כיום היא מבצעת הכשרות, מספקת טכנולוגיה ומייצרת שיתופי פעולה עם התושבים המקומיים.
כל אדם מביא את הסיפור שלו למרפאה הניידת. אנשים מגיעים מרחוק כדי לקבל טיפול. באחד מן הימים, סבתא הגיעה עם הנכד שלה, בן 10, מחוסר הכרה, אחרי הלכה איתו על הגב במשך 3-4 שעות (!). הסבתא סיפרה שעד לפני שלושה חודשים הוא תיפקד רגיל, עד שחלה במלריה, הנפוצה באזור מגורם, מהסוג האגרסיבי ביותר, שנכנס למח ועושה נזקים. חלק שמאל של הילד היה משותק, והוא סבל מהתקפי. לאחר האבחון, המרפאה הניידת נתנה להם טיפול תרופתי, תמיכה ותרגולים לשיקום. אחרי 6 שבועות הוא נכנס למרפאה הניידת לביקורת, על הרגליים (!), אמנם גופו עדיין היה חלש, אך הוא החלים לגמרי. "הוא חזר לבית הספר, והוא היום כמו כל ילד. זה סיפור כל כך של המרפאה, דברים קטנים שאפשר להשיג איתם כל כך הרבה".
כיום, הפרויקט כולל 22 עובדים מקומיים, רופאים ומתנדבים. "הצוותים שלנו, לקח זמן להעסיק ולבחור אותם, והם מדהימים, ברגע שאת מוצאת את האנשים הנכונים זה כייף". בהתחלה היו לא מעט מתנדבים, מתוך חיבור לרעיון של הפרויקט, אך הם הגיעו רק לשבועיים-שלושה, דבר שאינו יעיל עבור המשימה. ההתחייבות היום להתנדבות היא לפחות שלושה חודשים, אך בריטה מעידה כי "לא כל כך קל להשקיע שלושה חודשים, מפני שרק להגיע לגאנה, להסתגל לאקלים, לתרבות ולאוכל, לוקח לפחות שבועיים-שלושה, אולי חודש".
למורכבות של מציאת מתנדבים מצטרפים אתגרים נוספים. בריטה מתארת מנחשים ועד הדרכים שבהן הם נוסעים, לפעמים במשך שעות, שלא עשויות מהאספלט המוכר אצלנו, אלא מבוץ, בו נתקעים בעונת הגשמים. אמנם "הקליניקה נשמעת מאוד רומנטית", אבל זה קשה, זה לקום מוקדם מאוד בבוקר ולנסוע, להיות בשמש בלי חשמל, מזגן או מים זורמים. הם מפעילים את הפרויקט במימון המונים, שזה תמיד מאתגר, כאשר משאבי המימון הם חד פעמיים או שנתיים.
בריטה אופטימימת, היא מספרת איך "האנשים בגאנה, נורא כייף לעבוד איתם, הם רוצים לדעת, ללמוד, הם רעבים וצמאים לידע ודברים חדשים", בריטה מספרת. "יש שם המון בתי חולים עם חשיבה פתוחה, ובניגוד לעולם המערבי, יש עוד מה לעשות, יש לך רעיון, את יכולה ללכת עם הרעיון הזה, בניגוד לארצות המערביות, שכבר קיימים בהן סטנדרטים ופרוטוקולים ואת מאוד מוגבלת, שם בגלל הצורך והעוני, יש כל כך הרבה דברים לעשות. למשל במחשבה להביא מרפאה ניידת למקומות אחרים ולחבר את מה שקיים".