.png)
קהילת סיד-ישראל מורכבת מארגונים ומאנשי ונשות מקצוע במגוון תחומים הקשורים לפיתוח בינ"ל וסיוע הומניטרי. בואו נכיר את חברי הקהילה ונלמד מהעשייה שלהם ברחבי העולם.
ֿ
לכבוד יום המודעות הבינלאומי לאובדן מזון והפחתת פסולת, שחל ב-29 לספטמבר, ישבנו לשיחה עם דרור תמיר, מייסד ומנכ"ל חברת ”Holy Locusts”, לשיחה על "מקור החלבון היעיל ביותר בטבע" - חגבים.
החיבור של דרור לתעשיית המזון והחקלאות התחיל עוד כשהיה צעיר, כאשר היה מסייע לסבתו בקיבוץ "מנית" בגידולי תירס ולמד מסבו על המפעלים שניהל. הוא גדל על סיפורי תקופת הצנע שפקדה את ישראל בשנות ה-50, ונזכר שבאותה התקופה היה רואה משפחות סביבו אוספות חגבים למאכל בשדות הקיבוץ. זו הייתה הפעם הראשונה בה למד שאלו יכולים להוות מקור מזון מזין, איכותי וכשר.
לאחר 10 שנים בעולם התאגידי החליט ללכת אחרי הרצון האמיתי שלו להיות יזם, וכעת עובד בעולם המזון והתזונה כמעל ל-20 שנה, כאשר ב-9 שנים האחרונות הקדיש את עשייתו לפיתוח והפצת פתרון בר-קיימא שהיינו חגבים למאכל.
חגבים עצמם הינם כ-72% חלבון, ודרור מכנה אותם "מקור החלבון הכי יעיל שהטבע יודע לייצר", ואלו מכילים בתוכם את כלל חומצות האמינו החיוניות לאדם יחד עם ערכים תזונתיים נוספים כדוגמת אומגה 3.
יחד עם זאת, ההשפעה הסביבתית של גידולם בשיטת סביבה סגורה כפי שפיתח דרור בעבודתו, יעילה ב-60% מגידול התרנגול אשר נחשב למקור החלבון היעיל ביותר בתעשייה כיום. כך למשל גידול ק"ג של חגבים דורש 1.3 ק"ג חומרי הזנה בעוד גידול ק"ג תרנגול דורש כ-1.6 וגידול ק"ג פרה דורש כ-20 ק"ג מאלו סה"כ.
עם זאת, מחירם הגבוהה בקרב האוכלוסיות הצורכות אותם כ-"מעדן" או כמאכל יום יומי נובע מהקושי באספקתם, שכן איסופם נעשה במהלך חודש אחד בשנה בלבד על ידי איסופם בטבע מנחילי ארבה מקומיים.
באמצעות טכנולוגיית סביבת הגדילה הסגורה בה משתמשים דרור ועמיתיו, בעיה זו נפתרת בקלות. שכן ניתן לגדלם כך בכל מקום בארץ וללא תלות בגורמי סביבתיים, פתרון יעיל בהרבה ובר-קיימא מאשר איסוף בטבע. כך גם גידול החגבים ב-Holy Locusts מהווה פתרון פוטנציאלי רב ממדים להפחתת אובדן מזון, שכן עונה על בעיות רבות בשרשרת הייצור.
בין היתר הקשיים במשאבים הנדרשים לגידול מזון מלכתחילה וכן אובדן המזון המתרחש בדרך אל שולחן האוכל. באשר לחגבים, לאלו יחס המרת מזון מעולה של כ-1.3 ל-1, כאשר רק רבע מהתוצר עצמו הופך לפסולת וכמאה אחוז מהחיה הוא אכיל. זאת בנבדל ממקורות חלבון מוכרים אחרים כדוגמת צמח הסויה, בו נדרשים שטחי גידול עצומים ורק חלק קטן מהצמח בא לידי שימוש במאכל. זאת ועוד, החגבים חיים באופן טבעי בלהקות עצומות כך שניתן לגדלם כך בתנאים סגורים ובמספרי עתק, ללא השפעה הרסנית על סביבת הגידול בה נמצאים או יצירת סטרס עבור החיות עצמם בשטחי גידול צפופים ולא מוכרים.
את החגבים עצמם ניתן לצרוך בצורות רבות ומגוונות, בין אם כשלמים או על ידי טחינה שלהם המאפשרת להעשיר באמצעותם כל מזון באשר הוא, וליצור גם מוצרים מודרניים כגון אבקת חלבון. בהקשר הזה הגדירו לעצמם “Holy Locusts” שמטרתם אינה למצוא "תחליף חלבון", אלא ליצור חלבון "טוב יותר". הן ביעילותו הגבוהה והן בייצורו ההומני והאקולוגי אשר בעל השפעה סביבתית מינימלית. אפילו הגדירו ה-FAO כי ייצור חגבים למאכל טומן בחובו כ-99% הפחתת פסולת מזון בתהליך.
באשר להכרתם לשוק הצרכנים הפוטנציאלי והפצת הבשורה על מקור החלבון היעיל ביותר, ישנו חיבור מפתיע. כפי שלמד דרור בילדותו, החגב הינו כשר למאכל. מעבר לכך, הוא החרק היחיד המאוזכר במקורות התנ"ך וכן מסופר עליו בתנ"ך, בברית החדשה ובקוראן, כאשר אפילו מסופר כי "יוחנן המטביל" אכל חגבים בדבש והנביא מוחמד אכל אותם במסעותיו. חיבור תיאולוגי זה היווה נקודת כניסה משמעותית לשוק המודרני, כאשר באמצעותו נוצר חיבור לעולם המתפתח. מבין צרכני החגבים הגדולים ביותר כיום הינם מאמינים נוצריים וקהילותיהם בכנסיות. באמצעות חיבור בין ראשי קהילות נוצריות ברחבי העולם ו"Holy Locusts", החל פרויקט משמעותי בו חלק מהתשואות עוברות לידי פיתוח בתי גידול לחגבים במזרח אפריקה ויצירת נגישות לצריכתם עבור קהילות מקומיות, אשר כאמור יכולות לאוכלם רק כ-חודש בשנה.
לבסוף, כיאה לתקופת החגים ולשנה החדשה אשר החלה בחודש האחרון, מציין דרור כי זהו זמן מצוין לנסות דברים חדשים ובדגש חגיגי על "חגב ודבש" כמו יוחנן המטביל, כאשר מסיים בברכה "שנהיה לראש ולא לחגב".